עין יהב – סיפור על אמון ואמונה

זה סיפור על אמון. זה סיפור על אמונה. על ראש ממשלה אחד שאהב את המדבר. אהב את המדבר מאוד. וזה סיפור על אמונתו של ראש הממשלה הזה בשני אנשים צעירים ואידיאליסטים, שהחליטו לעזוב את היישוב הוותיק והנחשב כבר אז  – כפר יהושוע – ולהקים יישוב חדש. לא בעמק הפורה ולא בהרים הירוקים, אלא במדבר. במקום הצחיח הזה, שרוב בני האדם לא ראו בו כלל פוטנציאל. רוב האנשים קראו להם: "הוזים", וחיכו לראות מתי החברים ישובו אל עמק יזרעאל הפורה, עם הזנב בין הרגליים.

אבל, כאמור, זהו סיפור על אמון וזהו סיפור על אמונה. סיפור על שני בחורים שהקימו יישוב, שכיום – כל מי שעובר בדרכו לאילת רואה את השלט, המכוון אליו, מתנשא בגאון. כמו-גם, את השלטים ליישובים האחרים בערבה התיכונה, שקמו אחרי מושב עין יהב – וגם הם מתנוססים כיום בגאווה רבה.

בן גוריון ושני צעירים חולמים
חגי פורת ז"ל  ושי בן אליהו ז"ל – הם שני הצעירים "ההוזים" שראו בערבה התיכונה מקום עם פוטנציאל גדול להתיישבות, לעבודה קשה וגם להרבה נחת. בשנת 1958 הם העלו בפני גורמים רלוונטיים את האפשרות להקים יישוב במקום שכבר היה מצפה חקלאי באותם הימים. ובכך, להקים את היישוב הראשון שבערבה התיכונה, היחידי שבין עין גדי ליטבתה. הצבא לא אהב את הרעיון וכך עוד גורמים נוספים, אבל היה איש אחד ושמו בן גוריון, שהיה בשנים אלה עדיין ראש ממשלת מדינת ישראל – והוא רואה כאן הזמנות. וכך, בן גוריון מתוך אהבתו הגדולה למדבר ורצונו "שגם הנגב עוד יהיה פורח" – מאמין בהם, מאמין ברעיון ומחליט לתת להם צ'אנס.

וכך, ב-23 בנובמבר 1959 עלה לקרקע, במקום שהיום הוא המושב היפיפייה והמפותח עין יהב – גרעין נח"ל "נאות" של תנועת בני המושבים.

מהיאחזות נח"ל למושבוץ
החיים בערבה אינם מתאימים, גם היום, לכל אחד. אולם, בתקופה ההיא על אחת כמה וכמה. תקופה שבה הכבישים היו יותר שבילים מכבישים. חנויות, לכל ציוד שהוא, היו מרוחקות שעות רבות. המשפחות והתמיכה של חברי הגרעין היו מרוחקים מאוד. והתשתיות – עדיין לא היו קיימות כלל.

אך החברים לא מוותרים והם מקימים ערוגות יפות של ירקות נפלאים – עגבניות, בצל, חצילים, צנוניות ומלפפונים – שגם מספקים להם מזון טרי, אך בעיקר מהווים אט-אט מקור הולך ומתפתח לפרנסה. בהמשך אחרי שההיאחזות מקבלת מעמד של יישוב בישראל (ב-1962) מתחילים החבר'ה לגדל גם פרחים (סייפנים ופרזיות) שהופכות להיות הגידול הראשון שמיוצא מהערבה הלאה.

המרקם החברתי והחקלאי המיוחד של היישוב עין יהב – זיכה אותו בכינוי מיוחד: מושבוץ. לאחר מכן, עם גדילתו ותוספת של משפחות נפלאות למושבוץ – הוחלט כי עין יהב יהיה באופן רשמי למושב עובדים. כי רק שיתוף פעולה הדוק של החקלאים והמשפחות כולן – יוכל לעזור למקום המופלא הזה להתפתח ולהפוך ליישוב המשגשג שהוא הפך להיות.

כיום, ממשיך רן פורת, בנו של חגי פורת ז"ל ("ההוזה" הראשון) את דרכו, ומגדל את משפחתו ואת המשק שלו ואת הדבורים שלו וגם את החזון והחלום – באותו מקום שאותו חלם אביו לפני יותר מ-60 שנה – מושב עין יהב שבערבה התיכונה.

משק פורת מזמין אתכם לבוא ולבקר במשק, במכוורת וביישוב עין יהב כולו!